חוק שירות נתוני אשראי

חוק שירות נתוני אשראי, התשס"ב - 2002 שנתקבל בכנסת ביום 17.1.02, מסדיר את האופן שבו ניתן יהיה לקבל מידע על אמינותו של אדם לעניין עמידתו בהתחייבויות הכספיות שקיבל על עצמו, בין בפעולתו כעוסק ובין בפעולתו כאדם פרטי (הלקוח).

מאחר שיש במתן דו"ח נתוני האשראי כדי לפגוע בפרטיותם של הלקוחות, אף כי הדבר נועד לתכלית ראויה, נוסחו הסדרי החוק תוך מאמץ גדול לוודא שהפגיעה לא תעלה על הנדרש. חובות שונות הוטלו על בעל הרשיון, אשר יהא נתון לפיקוח רשם שירות נתוני אשראי.

כך למשל, נדרש כי בעל הרשיון ירשום את מאגר הלקוחות שברשותו כמאגר מידע לפי חוק הגנת הפרטיות; הוטל איסור על פרסום נתוני אשראי שנתקבלו מבעל הרשיון; נקבע שניתן למסור נתוני אשראי רק למי שמסר הצהרה בכתב על כך שהוא מבקש את הנתונים לצורך קבלת החלטה למספר מוגדר ומצומצם של מטרות; הוטל איסור על עשיית שימוש בנתונים שנתקבלו למטרות אחרות מאלה שהוצהר עליהן; הוטלו סנקציות מנהליות ופליליות על המפר את הוראות החוק; ועוד.

כמו כן, כדי להקטין את הסיכון לטעויות, חויב בעל הרישיון לאפשר ללקוח לראות את הדו"ח.

מתוך אתר האינטרנט של משרד המשפטים.

לפירוט נוסף על החוק באתר משרד האוצר >>